הנדסת מוצרים
בתחום פיתוח מוצרים, בעיקר באלה עתירי הטכנולוגיה, ההנדסה דורשת את ההשקעה הגדולה ביותר של משאבים:כסף, זמן ואנרגיה. לפיתוח מוצר נדרשים לעיתים מספר סוגי מהנדסים המתמחים כל אחד בתחומו, בין המהנדסים היותר רלוונטיים לאיזורים בהם אנחנו המעצבים התעשייתיים פועלים ישנם מהנדסים המתמחים באלקטרוניקה, מכניקה, פלסטיקה, פניאומטיקה והידראוליקה, ועוד.
כמו בהרבה תחומים גם כאן יש חפיפה מסוימת בין יכולות המהנדס לבין אלו של המעצב. כך לדוגמא יצירת תכן מכני של מנגנונים, חלקים נעים, החלטה על דרגות חופש ועוד הם לכאורה בתחום אחריותו הבלעדי של המהנדס המכאני אבל בפועל סטודיו לעיצוב תעשייתי עם אוריינטציה טכנית גבוהה יכול לספק פתרונות יפים, עד גבול מסוים… תכנון הנדסי לייצור של זיווד אלקטרוני הוא עבודה "שעל פי האקדמיה" שייכת למהנדס, בפועל מעצב תעשייתי עם ניסיון מסוגל להפיק קבצים מצויינים לייצור, ובמקרים רבים גם יתכנן חלקים בצורה טובה יותר.
בתכנון הנדסי של מוצר פלסטיק לייצור סדרתי, קרוי גם בשם "ייצור המוני" (Mass Production) נדרש המתכנן לרדת לפרטי פרטים ולדאוג לאספקטים רבים, בינהם:
- זוויות חליצה והכרה מעמיקה של הזרקות פלסטיק.
- עובי דופן וחיזוקים. חיזוק החלק המוזרק יכול להתבצע על ידי צלעות חיזוק שנקראות "ריבים", או בצורה יצירתית על ידי יצירת מבניות נכונה שאף עשויה לתרום לעיצוב.
- חלוקת קליפות וחפיפה בין חלקים.
- התאמה לרכיבים פנימיים, יכולה להתבצע על ידי "ריבים" או על ידי "בוסים"- הכנה אליה ניתן לחזק את הרכיב בעזרת ברגים.
- הגדרות של רזולוזציות, חופשים, טולרנסים, חומרים, והגדרות נוספות.
- תקנים נדרשים, לדוגמא חומריות תקנית, רמת אטימות, ועוד.
כאשר מעצב תעשייתי מבצע את התכנון ההנדסי בנוסף לעיצוב התעשייתי קיים ערך מוסף שמהווה יתרון עצום על פני המהנדס: המעצב כבר בשלב העיצוב מתייחס לדרישות ההנדסיות ונותן להם מענה נכון, בו בזמן שמהנדס יצטרך להתייעץ עם המעצב לגבי שינויים ואף יצטרך להחזיר לו את הקבצים לתיקוני עיצוב… בקצרה במקרה בו מעצב תעשייתי מבצע גם את התכנון נחסכים זמן ואנרגיה רבים הן מהמעצב והן מהמהנדס.